ביוזמת המשפחה: הספר "פרשת חיי" יצא לאור באנגלית
Between Jaffa and Tel Aviv, 1870-1930: A Memoir
Yosef Eliyahu Chelouche, edited with an introduction by Michelle U. Campos and Or Aleksandrowicz
Born in Jaffa in 1870, Yosef Eliyahu Chelouche grew up within a notable Sephardi family in the local Jewish community. He went on to become a prominent entrepreneur; a founder of Tel Aviv; and a fierce critic of the Ashkenazi Zionist leadership, Arab nationalism, and British colonial sectarianism; before emerging, in the last decade of his life, as an anguished public figure struggling to repair Arab-Jewish relations.
His memoir paints an intimate portrait of life in Palestine at the turn of the twentieth century, told from the perspective of a Middle Eastern Jew deeply embedded in local society. By centering on the world and experiences of a native Jew who was an eyewitness to and participant in the unfolding conflict in Palestine, this book shows how the course of Zionist politics and Jewish-Arab relations in pre-state Palestine might have taken alternative pathways. A comprehensive introduction sets the scene in late nineteenth- and early twentieth-century Jaffa and thoughtful annotations contextualize Chelouche’s story within the modern history of Palestine and Israel. Between Jaffa and Tel Aviv, 1870–1930 tells the fascinating story of a civic leader—and offers a complex view of the various cultural, social, and political forces that forged multilayered Jewish identities in the Middle East. The book includes a family tree and is illustrated with photographs of the family and scenes of Jaffa and early Tel Aviv.
ספר הזיכרונות שנכתב בתחילת שנות ה-30' בתל אביב הוא טקסט ייחודי בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל. בשנים האחרונות עלתה מחדש חשיבותו כמסמך היסטורי, והתברר הצורך בתרגום הספר לאנגלית עבור היסטוריונים וחוקרים, כמו גם למען הציבור הרחב.
יוסף אליהו שלוש נולד בשנת 1870 ביפו, בארץ ישראל של שלהי התקופה העות'מאנית. אביו, אהרן שלוש, היה צורף וחלפן כספים, אחד מראשי העדה הספרדית של קהילת יפו. בגיל 17 נשא לאישה את שמחה פרחה לבית מויאל, והחל לעסוק במסחר.
בשנת 1892 עברה משפחת שלוש לביתה החדש בשכונת נווה צדק - השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו, שהוקמה על האדמות שרכש אהרן שלוש. לצד בית שלוש הקימו יוסף אליהו שלוש ואחיו את בית החרושת "האחים שלוש" לחומרי בניין. הוא עצמו החל לקבל עבודות כקבלן בניין, וכך בנה מבנים שונים בשכונות היהודיות של יפו.
פרחה שמחה ויוסף אליהו שלוש נמנים בין מייסדי "אחוזת בית" - שהוקמה בשנת 1909, והייתה לעיר תל אביב. העבודות להקמת שלושים מבתיה הראשונים, וכן בניין הגימנסיה העברית הרצליה, נמסרו לידיו של הקבלן יוסף אליהו שלוש, שגם התמסר לעבודה ציבורית בוועד תל אביב והיה ליד ימינו של ראש הוועד, מאיר דיזנגוף.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, עם גירוש תושבי תל אביב, הוביל למעלה ממאה מהמגורשים בנדודיהם בפנים הארץ, ודאג לצרכיהם תוך כדי המלחמה. לאחר המלחמה, בתחילת ימי המנדט הבריטי, היה לחבר מועצת העיר תל אביב.
יוסף אליהו שלוש היה יליד הארץ, בן למשפחה ספרדית, שלט בשפה הערבית, והאמין כי הציונות אינה מהווה איום עבור תושבי הארץ הערבים. הוא הקים את אגודת "המגן", שבה היו חברים אינטלקטואלים ספרדים, שפרסמו מאמרים בעיתונות הערבית ברוח זו. הוא גם שימש כמתווך בנושאים שונים בין עיריית תל אביב לעיריית יפו.
ספר זיכרונותיו "פרשת חיי" ראה אור בהוצאה עצמית בתל אביב בשנת 1931. נקודת המבט הייחודית של יוסף אליהו שלוש הביאה אותו לכתוב גם דברי ביקורת - הן כלפי הממסד הציוני, על שלא הכיר די הצורך בתושבי הארץ הערבים, והן כלפי מנהיגי יפו הערבים, על שלא עשו די על מנת לעצור את ההתקפות האלימות על יהודי תל אביב.
יוסף אליהו שלוש נפטר בתל אביב בקיץ 1934, כשלושה חודשים לאחר מות אשתו. הם הותירו אחריהם שבעה ילדים - משה, מאיר, אבנר, צדוק, הלל, יהודית ויורם.
על חשיבותו של הספר "פרשת חיי":
לקריאת הספר "פרשת חיי" בעברית: