הספר "פרשת חיי" יתורגם לאנגלית

ספר הזיכרונות שנכתב בתחילת שנות ה-30' בתל אביב הוא טקסט ייחודי בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל. בשנים האחרונות עלתה מחדש חשיבותו כמסמך היסטורי, והתברר הצורך בתרגום הספר לאנגלית עבור היסטוריונים וחוקרים, כמו גם למען הציבור הרחב.

יוסף אליהו שלוש נולד בשנת 1870 ביפו, בארץ ישראל של שלהי התקופה העות'מאנית. אביו, אהרן שלוש, היה צורף וחלפן כספים, אחד מראשי העדה הספרדית של קהילת יפו. בגיל 17 נשא לאישה את שמחה פרחה לבית מויאל, והחל לעסוק במסחר.

בשנת 1892 עברה משפחת שלוש לביתה החדש בשכונת נווה צדק - השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו, שהוקמה על האדמות שרכש אהרן שלוש. לצד בית שלוש הקימו יוסף אליהו שלוש ואחיו את בית החרושת "האחים שלוש" לחומרי בניין. הוא עצמו החל לקבל עבודות כקבלן בניין, וכך בנה מבנים שונים בשכונות היהודיות של יפו.

פרחה שמחה ויוסף אליהו שלוש נמנים בין מייסדי "אחוזת בית" - שהוקמה בשנת 1909, והייתה לעיר תל אביב. העבודות להקמת שלושים מבתיה הראשונים, וכן בניין הגימנסיה העברית הרצליה, נמסרו לידיו של הקבלן יוסף אליהו שלוש, שגם התמסר לעבודה ציבורית בוועד תל אביב והיה ליד ימינו של ראש הוועד, מאיר דיזנגוף.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, עם גירוש תושבי תל אביב, הוביל למעלה ממאה מהמגורשים בנדודיהם בפנים הארץ, ודאג לצרכיהם תוך כדי המלחמה. לאחר המלחמה, בתחילת ימי המנדט הבריטי, היה לחבר מועצת העיר תל אביב.

יוסף אליהו שלוש היה יליד הארץ, בן למשפחה ספרדית, שלט בשפה הערבית, והאמין כי הציונות אינה מהווה איום עבור תושבי הארץ הערבים. הוא הקים את אגודת "המגן", שבה היו חברים אינטלקטואלים ספרדים, שפרסמו מאמרים בעיתונות הערבית ברוח זו. הוא גם שימש כמתווך בנושאים שונים בין עיריית תל אביב לעיריית יפו.

ספר זיכרונותיו "פרשת חיי" ראה אור בהוצאה עצמית בתל אביב בשנת 1931. נקודת המבט הייחודית של יוסף אליהו שלוש הביאה אותו לכתוב גם דברי ביקורת - הן כלפי הממסד הציוני, על שלא הכיר די הצורך בתושבי הארץ הערבים, והן כלפי מנהיגי יפו הערבים, על שלא עשו די על מנת לעצור את ההתקפות האלימות על יהודי תל אביב.

יוסף אליהו שלוש נפטר בתל אביב בקיץ 1934, כשלושה חודשים לאחר מות אשתו. הם הותירו אחריהם שבעה ילדים - משה, מאיר, אבנר, צדוק, הלל, יהודית ויורם.